כמו ציפור על חוט התיל,
כמו שיכור בחצות הליל,
להיות חופשי ניסיתי בדרכי שלי… (ליאונרד כהן)
תיל היא מילה דוקרנית. לפעמים ממש פוצעת.
ציפור היא מילה רכה. כמעט לטיפה שנוגעת…
בין הציפור לתיל משתרעת קשת רחבה של תחושות: החל מרכות מפרפרת ועד לברוטאליות דוקרת.
לכתוב על ציפור זה קל. מי לא אוהב ציפורים? יכולתי בקלות לצטט לכם קטעים נבחרים משירים של נתן אלתרמן , נעמי שמר, יוסי בנאי ועוד. אבל לכתוב על תיל? מה כבר אפשר להגיד על תיל מבלי לפצוע ולהיפצע?
תתפלאו, אבל הפוסט הזה יעסוק דווקא בתיל. לא תיל דוקר, אלא תיל יוצר. כי כמו שאתם בטח יודעים, אין שום דבר שאין לו שני צדדים. רק שאת הצד הנסתר קצת יותר קשה לגלות. אבל אם מתעקשים- זה אפשרי!
אז הנה לפניכם תיל יצירתי, ידידותי ואסתטי, אפילו עם קריצה הומוריסטית. מעין אנטיתזה לתיל של 'גבול לפנייך', שבו משופעת ארצנו הקטנטונת. וזה המקום להתוודות שאני אף פעם לא חשבתי שאסקפיזם הוא דבר שלילי. לדעתי, קצת פחות אקטואליה וקצת יותר הומור יסייעו לנו לצלוח את המציאות היומיומית שבה אנחנו חיים ולהישאר שפויים פחות או יותר.
'הדברים החשובים באמת- סמויים מן העין' אומר השועל לנסיך הקטן בספר של אנטואן דה-סנט אקזופרי… אני לא יודעת אם הדברים שאני כותבת כאן הם באמת חשובים, אבל הם בהחלט חושפים צד אחר של התיל. תיל גמיש. תיל נגיש. תיל שאינו מתווה גבולות!!!
וזוהי אם תרצו הפרפראזה האישית שלי ל 'כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות'
או אולי משאלת לב אקטואלית בימים שבהם הגבול הדרומי שלנו, עם או בלי תיל, מעורר דאגה עמוקה.
ואם כבר אסקפיזם- אז למה שלא נסיים בבדיחה?
תויק תחת:אופנה וסגנון חיים Tagged: אסקפיזם, ג'יל דיקון, דיוויד מאץ', הנסיך הקטן, יוסי בנאי, נעמי שמר, נתן אלתרמן, ציפור, קרינולינה, ריהאנה, תיל